לצדי צרפתי יש כבוד

המחזמר הידוע והאהוב "קזבלן" – המספר על יוסף סימן-טוב המכונה "קזבלן" או "קזה", בחור צעיר שעלה ממרוקו וחי בשכונת מהגרים ביפו שנמצאת במצב כלכלי קשה – עלה בסוף השנה שעברה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של עמוס תמם. בשביל צדי צרפתי, הבמאי, מדובר בסגירת מעגל.
 

"זו הייתה סגירת מעגל כי אני גדלתי על ברכי תיאטרון הקאמרי," הוא מסביר. "הייתי בו מגיל 13, התחלתי אפילו לפני, אבל 13 באופן רשמי, והייתי בו עד יום לפני שהתגייסתי. עמדתי על הבמה בכל מיני הצגות, נשמתי תיאטרון, למדתי שם והושפעתי מכל מה שקורה שם, ההשפעה הכי גדולה בחיים שלי. גם אחרי הצבא, יום אחרי שהשתחררתי, הייתי כבר בתיאטרון. שיחקתי בתיאטרון עד גיל 26, כעבור שנה חזרתי עוד פעם לתיאטרון עד גיל 29 ואז החלטתי לפרוש ממשחק. מי שאני זה בזכות התיאטרון הקאמרי, ובזכות יוסף מילוא שהכניס אותי לעולם התיאטרון. הסיפור עם 'קזבלן' התחיל לפני שש שנים. זה היה צריך לעלות באופן פרטי, ואחר כך במסגרת תיאטרון חיפה, ואז היו חילופים בהנהלה אז זה הגיע להבימה, והם התחילו בשיפוצים והסיפור נדחה בשנה, ואז זה הגיע לקאמרי. חששתי שהקאמרי לא יציעו לי לביים, כי זה לא מובן מאליו, וכשנועם סמל ועמרי ניצן הציעו לי לביים את המחזמר התרגשתי מאוד. האמנתי שמתישהו אביים את 'קזבלן', אבל בשלב מסוים הייתי מאוד סקפטי. הסיפור המצחיק הוא שכשהמחזמר עלה בפעם הראשונה, בשנות הששים, נבחנתי להיות אחד מהברילנטינים, מהחברים של קזבלן. החזקתי בחזרות בקושי שבוע, כיוון שהיה משהו שלא הרגיש נוח, וגיורא גודיק המפיק לא אהב את זה כיוון שהיה לי חוזה. לא ראיתי את ההצגה כי לא רציתי לראות ולהצטער על הצעד שעשיתי. לא שיחקתי את זה, אבל ביימתי את זה. זו עוד סגירת מעגל."
 

מה מבחינתך היה האתגר בעבודה על ההצגה?
"קודם כל הייתה בעיה כיוון שהמחזה נעלם, כיוון שגודיק עזב את הארץ ונשארו מהמחזה רק חלקים. קיבלתי ערבוביה של הסרט והוורסיה האחרונה שהועלתה לפני עשרים שנה, שלא היו זהים למקור. ביקרתי את יואל זילברג, הבמאי האורגינאלי, לחבר את מה שיש, וגם אז זה לא הרגיש כטקסט שעומד במבחן הזמן. ואז, שלומי מוסקוביץ' נכנס לתמונה ונתן לזה את מגע הקסם שלו. היה לי אתגר להפוך את זה למחזה, שיהיה סיפור, שזה לא יהיה אוסף של שירים, וזה בהחלט לא אוסף של שירים. היה לי חשוב שהסיפור יהיה אמין, שיעבוד, שקזבלן יהיה קזבלן, שהקהל יוכל להאמין להצגה. כמובן, היה צריך להילחם בזיכרון הקולקטיבי, שקזבלן זה יהורם גאון, והסרט מטיל צל כבד על ההצגה. השתדלתי שזה יהיה אחר ממה שאנשים זוכרים, אם הם זוכרים, מכל הבחינות. וכמובן, האתגר היה למצוא את קזבלן. כשחיפשתי, אמנם עשיתי המון אודישנים בשירה, אבל בעיקר היה צריך למצוא את הדמות הזו, שהשכונה קצת חוששת ממנו וקצת מעריצה אותו וקצת בזה לו ובכל זאת מקשיבה לו, הדמות הזו עם נוכחות חזקה בתוך השכונה, ושזה לא יהיה איזה חיקוי לערס שאנחנו רואים בדמיון. עמוס תמם לא היה זמר מטבעו, זה לא היה פשוט והוא עבד על זה קשה, וידעתי שאני מוכן להתפשר, שיהיה לי פחות זמר ויותר שחקן, ועמוס הוא שחקן ששר. היום אני מרגיש שהוא יכול לעשות כל מחזמר."
 

"קזבלן" אכן צרוב היטב בזיכרון הקולקטיבי, וזכורים ממנו השירים "יש כבוד", "רוזה", "יש מקום" ועוד רבים. "קזבלן" התחיל כמחזה ועלה לראשונה החודש לפני 59 שנים, ב-17 בספטמבר 1954, בכיכובו של יוסף ידין. ב-1966 עובד למחזמר, כשאת השירים כתבו דן אלמגור, חיים חפר ועמוס אטינגר. המחזמר, בכיכובו של יהורם גאון, נהיה לסיפור הצלחה, וב-1973 גם עובד לסרט בכיכובו של גאון והפך לאחד הסרטים הישראליים המצליחים ביותר מעולם.
 

לא היה חשש להעלות כזו קלאסיקה אהובה?
"יש כאלו שאומרים 'למה לחדש עוד פעם?', זה לא עוד פעם. 'קזבלן' עלה בפעם האחרונה לפני 20 שנה. אם את שייקספיר היו מעלים כל עשרים שנה היינו בצרות גדולות. השירים עוד נושמים, וצריך לחשוף את זה לדור הצעיר, האנשים התחלפו, התחלף דור. אני אשמח לשמוע עוד עשר שנים שההצגה עלתה עוד פעם. על קלאסיקות צריך לשמור. אנשים שוכחים שיש לנו בסך הכל שלוש קלאסיקות ישראליות שהן מחזות זמר, שהן 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', 'קזבלן' ו'עוץ-לי-גוץ-לי'. לדעתי גם בתיאטרון חששו מזה, וזה לא שהם הלכו על בטוח. הרבה אנשים שראו את זה אמרו שהתיאטרון הלך לצד הקל. זה לא קל. ההעלאה הקודמת של 'קזבלן' לא הייתה הצלחה גדולה, לא כמו בפעם הראשונה. זה לא מובן מאליו שזה יעבוד."
 

מה לדעתך הפך את "קזבלן" לקלאסיקה?
"סיפור סינדרלה: בחור לא מקובל, שכולם קצת חוששים ממנו ולועגים לו, הבחור הנחות שאין לו כלום בחיים, שפתאום לקראת הסוף הוא מנצח, מגיע לאן שהוא רוצה, מעריכים אותו, הוא משיג את הבחורה שהוא רוצה. זה מחזמר שיש לו סיפור טוב. זה לא בגלל שירים טובים ולא בגלל בימוי טוב, ולא בגלל משחק טוב, זה סיפור טוב. אם יש לך סיפור טוב ואתה מוסיף לו שירים שהופכים לנכסי צאן ברזל, המוזיקה שדובי זלצר כתב היא נצחית מבחינתי, אז יש לך מזל. 'קזבלן' זה מההצלחות הגדולות של התיאטרון הקאמרי עוד כמחזה. זאת הייתה הצלחה ענקית, מסוג ההצגות שבנו את יוסי ידין ככוכב. אחרי זה יואל זילברג אמר לגודיק 'בוא נהפוך את המחזה הזה למחזמר'."

גם המחזמר בבימויו של צדי הוא הצלחה מסחררת, ומלבד פרסי התיאטרון שקיבל למחזמר השנה, שחקנית המשנה (מיי פיינגולד) ועיצוב התפאורה, בחודש שעבר ציין הצוות את הופעת המאתיים.
 

איך הרגשת כשהגעתם להצגת המאתיים?
"זה שזו הרגשה נעימה זה מובן מאליו, אבל זה שזה קרה תיאטרון רפרטוארי, לא תיאטרון פרטי, שלא מציג בכל ערב, זה לא מובן מאליו. בזמן הזה לפני שנה עוד היינו בחזרות. ההעלאה הראשונה הייתה בנובמבר, אני חושב שבנובמבר הם יהיו קרובים ל-250 הצגות, כלומר שבשנה הם עשו כמעט ערב-ערב הצגה, שזה ניצחון אדיר. אני תמיד אומר לשחקנים, שלא תחשבו שזה דבר טבעי, זה לא קורה כל יום, זה קורה פעם בכמה שנים, שיש לנו הצלחה גדולה, וזו הצלחה גדולה."



חגיגות ה-200 לקזבלןחגיגות ה-200 לקזבלן
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים